<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קל"ט</h1>
<h2>דף קכ.</h2>
דין על ישראל שנהרג ואין בו היכירא, אין להתיר על עיסקי כליו דחיישינן לשאלה כדאיתא התם אם בגוף יש לה סימן נאמנת לומר זה הוא כמו שנאמנת לומר מת בעלי. ובשומא אין להתיר, שעשוי להשתנות. ואם היה גוי מסיח לפי תומו נאמן. ועד מפי עד נאמן בה. ועבד ושפחה נאמנים בה. שאלו את רבי על יהודי שהלך מהלך יום לכפר ואמר שיחזור [בו ביום] ולא בא כי נהרג ביער, אבל לא ראוהו ולא הכירוהו כי שמטוהו הכלבים, אבל אומר שיודעים שזה הוא, שהרי מכירים את כליו מכיון ששמעו שנהרג יהודי אחד. וגם אשתו אומרת שיודעת שבעלה היה, כי היה בקרחתו שומא. והשיב רבי, שאע"פ שיודעין שאותו היה כיון שאין עדים שראוהו, וגם [אין] שום גוי מסיח לפי תומו שנהרג פלוני שראהו שנהרג. וגם כליו חיישינן לשאלה. אבל על פי (סומה) [השומא] שהיתה מכרת יש לסמוך עליה. ולהתירה, כמו שנאמנת לומר בעלי מת, כמו כן היא נאמנת.
